<h1>צידה לדרך מאמר ראשון כלל א' פל"ג</h1>
<h2>דף יג:</h2>
מציאות האל ואחדותו ומניעת היותו גוף ולא כח בגוף מודים בו החכמים הקדמונים שאינם בני ברית ובפרט הפילוסופים השיאו מופתים חזקים על זה. ובעבור שנבראו המופתים על דבר שהוא סתירת תורתנו הקדושה המעידה על החדוש לא כתבתים. אבל אמונתנו וקבלתנו האמיתית כמו שמסרה לנו משה אדון הנביאים כי השם יתברך מצוי ומשגיח והוא אחד ואינו גוף ולא בעל תמונה וכי חדש העולם בכללו ר"ל כל המציאות מבלעדיו והמציאו אחרי אפיסה גמורה מוחלטת וכי האל יתברך לבדו היה נמצא ולא דבר זולתו לא מלאך ולא גלגל לא מה שבתוכו והמציא כל אלה הנמצאים כפי מה שהם כחפצו וברצונו ולא מדבר והזמן עצמו מכלל הנבראים כי הזמן נמשך אחרי התנועה והתנועה היה מקרה כמתנועע וזה המתנועע עצמו שהזמן נמשך אחריו הוא מחודש והווה אחר אשר לא היה ומה שאמרו שהבורא יתברך היה קודם בריאת העולם ומלת היא תורה על זמן וכל מה שימצא השכל מהמשך מציאותו קודם בריאת העולם המשך שאין לו תכלית הכל בשיעור זמן או בדמות זמן לא אמיתית זמן שהזמן הוא מקרה בלי ספק כמו השחרות והלובן ואע"פ שאלו ממין האיכות אך על דרך כלל הוא מקרה דבק בתנועה. וכפי אמונתנו האמתי' הזאת לא יקשה עלינו כמ' שאלות וקושיות שלא יוכלו לתקנם ולישבם החולקים עלינו מהפילוסופים האומרים שהכל בחיוב והכרח והם משתדלים לסדר מציאות הגלגלים כמו שמסדרים מציאות מה שלמטה מן הגלגל כדי שיהיה הכל ע"צ החיוב הטבעי לא על צד כונת מכוון ויחוד מיחד. ולא נשלם רצונו ולא ישלם. כי כל מה שביארו מכל מה שתחת גלגל הירח שנוהג על סדרו. נאות אל המציאות שיוכל להיות מתנועת הגלגל ומכחותיו. אבל במה שאמרו וחייבו מן היסודות ולמעלה לא אמרו דבר נכון שיתכן בו החיוב. שהרי אנו רואים הגלגלים יש מהם מי שהוא מהיר בתנועתו והוא למעלה מן הכבד בתנועתו ויש מהם מה שהוא כבד בתנועתו והוא למעלה מן הקל בתנועתו. ויש מהם מה שתנועותיהם משתנות ואף על פי שקצתם למעלה מקצתם. וגם היות הכוכבים הרבים אשר בגלגל השמיני קצתם קטנים וקצתם גדולים כוכב כאן ואחר על מרחק אמה למראית העין ועשרה אחרים או יותר מקובצים ומרחב גדול מאד מן הגלגל שאין בו כוכב, והנה גוף הגלגל כלו גוף אחד פשוט אין בו חלוף ודאי זה סבה היה חלק זה מן הגלגל ראוי לזה הכוכב הנמצא בו יותר מחלק אחר ולמה בשבעת הגלגלים לא הושם אלא כוכב אחד בכל אחד וכמה שאלות אחרות חזקות שלא יוכלו לישבם על הסדר הטבעי על דרך החיוב. אבל לפי אמונתנו השלמה בחדוש העולם הוא נקל כל זה לפי עקר תורתנו שנאמר כי שמיחד אשר יחד כל גלגל כאשר חפץ מצד התנועה ומהירותה ולא נודע סוד חכמתו בהמציאו זה העולם כך אבל הוא ברצון רוצה ובכוונת מכוין יתברך שמו כי ידענו שלא דבר ריק הוא ולא כפי שנזדמן שהרי אפילו גידי גוף הכל והחמור לא נבראו כפי שנזדמן ולא היה זה הגיד גס וזה דק מבלי כוונת מכווין וכי יש עצב שיצאו ממנו עצבים והם גידים ואחרים לא יצאו ממנו גידים ושנוי עצב מעצב אחד הולך במישור ואחר נוטה וכל זה לא היה כפי שנזדמן אבל הכל לתועלת בהכרח מכריח ובכוונת מכוין. אם כן איך יעלה על לב משכיל כי תשומת אלה הכוכבים ושיעורם ומנינם ותנועת גלגלים המתחלפים היו ללא ענין או כפי שנזדמן. אין ספק כי לכל דבר מהם טעם בהכרח לפי כוונת מכוון יתברך שמו. ולכן תמצא כי כל הנביאים נתנו הכוכבים והגלגלים לאות על מציאות הבורא יתברך בהכרח ואמר ישעיה שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה וכן ירמיה אמר עושה שמים ולא אמר אלהי השמים. ומשה עליו השלום אדון כל הנביאים אמר רוכב שמים בעזרך וגו' ואחר שבארנו זה נשוב למה שהתחלנו בתחלת הפרק ונאמר כי מציאות האל ואחדותו ושאינו גוף ולא כח בגוף למדנו משה אדון כל הנביאים במלות קצרות בפרשת קבלת עול מלכות שמים שהיא פרשת שמע ובפסוק הראשון ולכן צריך בו כוונה יותר מכל הפרשה וכמו שהיה אומר רב נחמן למשרתו העומד לפניו שבפסוק הראשון יהיה מעוררו ומקיצו ואף ע"פ שהוא מצערו שהרי הוא כולל קבלת עול מלכות שמים.
והנני מבאר קצת מכוונת הפרשה שמע לשון זה בא בכתוב על שלשה ענינים. האחד שמע קול בלבד או שמע דבור מאין ידיעה בדבר הנשמע כמו שכתוב קול דברים אתם שומעים והדומה לו. השני ידיעת הדבר הנשמע כמו שכתוב והם לא ידעו כי שומע יוסף גוי אשר לא תשמע לשונו והדומה לו. השלישי בקבלת הדבר הנשמע באמת ושיחזיק בו כמו שכתוב דבר אתה עמנו ונשמעה נעשה ונשמע ויש מהם רבים. וכאשר קרא משה לכל ישראל ואמר להם שמע ישראל רצה בזה שישמעו קבלת עול מלכות שמים ויבינוהו על מתכונתו כל אחד כפי שכלו ושיקבלוהו עליהם קבלה קיימת. וזאת המלה ר"ל מלת שמע כוללת כל השלשה ענינים שכתבתי. ושמע ישראל היא קריאה לישראל לשמוע ולהבין ולקבל עליהם עול מלכות שמים בלא ספק עד שיציירוהו בלבם כפי שמוציאין מפיהם וכאלו ידעוהו ידיעה משכלת והוא להאמין שהאל מחויב ההויה הנצחית שמציאותו מחוייבת לא אפשרית כשאר כל הנבראים מלאכים וגלגלים וההוים והנפסדים. וזה יורה שם יו"ד ה"א וא"ו ה"א שהוא הוה והיה ויהיה ושהוא אלהינו ומשגיח בנו ובפרט על כל איש ואיש. ושהוא אחד אין שני לו והוא מושל בשמים ובארץ ובארבע רוחות ולכן אמרו שצריך להאריך באחד כדי להמליכו בשש רוחות הנזכרות והוא מאין ערך ודמות רואה ואינו נראה יודע הכל ואינו נודע כפי מה שהוא יתעלה א' כי הוא בכל מקום כמו שבא במתן תורה וידבר ה' אליכם מתוך האש והאש היה בהר ואל אותו חבור בעצמו אמר מן השמים השמיעך את קולו ליסרך נמצא שמציאותו בשמים ומציאותו בארץ הוא על דרך אחד. והמאמין כי הוא בשמים ובארץ ובכל מקום כמו שאמרו חז"ל שכינה בכל מקום במעט התבוננות ישיג וידע כי אינו גוף כי הגוף יגבלנו מקום אחד ואינו בשאר מקומות זה צריך שיקבלו כלם קטנים וגדולים אנשים ונשים אמונה קיימת ומי שאינו מאמין זה אינו ממשיגי התורה ואמנם כל חכם לב צריך שיחקור חקירה עצומה לידע פשיטותו ולהרחיק ממנו הרכבה ותואר הנופלים על הגוף והוא שידע שאינו לא גוף ולא כח בגוף ולא ישיגהו ממשיגי הגוף. ושהוא מקום העולם ולא העולם מקומו. כי המקום מקיף ומעמיד השוכן בו והוא מעמיד ומקיף העולם ובו עומדין ומתקיימין כל הנבראים עליונים ותחתונים. ומה שבא בתורה ובדברי הנביאים מדי באר ממשיגי הגוף כמו וידבר ויאמר וירד ויעל ויחר אף והדומים להם כבר אמרו חז"ל במלות קצרות דברה תורה כלשון בני אדם. כי המדבר עמנו אדם והשומע אדם.
לכן צריך לכוון בפסוק הזה ובכוונתו כוונה גמורה שהוא יתד שהכל תלוי בו. לא שינענע בראשו לשש רוחות ושבע תועבות בלבו. כי הכוונה היא בציור הלב ומה יועיל תנועת הראש והלב חורש מחשבות און. אין זה כי אם גנות גדולה ועון פלילי. וראה גם ראה תוכחות הנביא בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה הנשארה טענה אלינו אחרי התוכחה הזאת. כל שכן לקצת המתפללים במצות העם שראוי לומר להם בפיו ובראשו בזוני ולבם רחקו ממני. וכ"ש העומדים בבית ה' להתפלל כי בעוד שיקבלו הקהל עול מלכות שמים ידבר בעסקים ובלשון הרע וכיוצא בו. לכן צריך למהר לקבל עליו עול מלכות שמים שלמה באימה ביראה ופחד ברתת בזיע בחלחלה בכניעה ובענוה. וזהו העול האמתי שמכניע נושאו ויחשוב וידע וישכיל ויבין כי ברוב השתדלותו לא ישיג ממנו ית' אמתת עצמו לרוב גדלו ועצמו אבל ידעו שמו המורה על הוויתו הנצחית ולפיכך באה. הקבלה האמיתית לסמוך לו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד כמו שאמרו יעקב כאשר בארו חז"ל ואעפ"י שלא כתבו משה אחר שדברי הקבלה נאמרו מפיו כמו שקבל שאר התורה מפי השכינה כך קבל זה אבל בעבור שלא נכתב בפירוש התקינו לאומרו בחשאי כיון שאמרו יעקב. ואמרו חז"ל משל בזה לבת מלך שהריחה ציקי קדרה וכו' משלו כנסת ישראל לבת מלך ולציקי קדרה שאינו עיקר התבשיל אלא הנותן בו טעם לבד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ורצו בזה כי אחר שהוא נמנע שישיג אדם ממנו אמיתת עצמו אלא יכיר אדם גדולתו ורוממותו מצד פעולותיו כמו שבארו בפסוק השכל וידוע אותי כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ ר"ל כי כל הידיעה שיוכל האדם לידע הוא מצד פעולותיו שהם חסד משפט וצדק'. ולכן אחר זה הפסוק הנכבד של קבלת עול מלכות שמים אנו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. שאנו משיגים מעלתו משם כבוד מלכותו וממשלתו על כל נבראיו ולכן אמרו שהוא כציקי קדרה שנותן טעם לעיקר אבל אינו עיקר התבשיל כמו שהוראת הפסוק הזה אינו עיקר הידיעה. ואם תאמר אותו בקול רם יש גנאי לחסרון שכלנו ואם לא נאמר אותו יש צער שנראה כאלו השגנו השגה שלמה לכך תקנו לומר אותו בחשאי. ואחר שתקנו לומר זה בחשאי נהגו לומר שאר הפסוקים בלחש. ואולי כדי שיוכל לכוון כל אחד ואחד בכל לב ולא יטרידנו חברו נאמר בלחש ואהבת את ה' אלהיך וגומר. כבר כתבתי כי עקר האהבה היא התקרבות הצורות ורצונו רצון חשוקו לא זולתו ולכן נקרא אברהם אוהבי לפי ששנא אביו וסכן בעצמו כמו שבא בקבל' שנאמר שנים רבות והשליכוהו לכבשן האש ועזב בית אביו ומולדתו לימשך לאהבת ה' ולעשות רצונו ומאס בבנו יחידו לאהבתו והיה קורא בשם השם ית' בכל מקום להשיבם לעבודתו יתב' ויתע'. ולא לתועלת גמול גופני שהנקראים והנמשכים היו בארצם בשלוה והשקט והוא הולך מגוי אל גוי ומממלכה אל ממלכה אבל היה קוראם לרוממות גדלו יתברך באהבתו אותו וזאת היא האהבה השלמה. ואמרו בכל לבבך כמו שאמרו החכמים ז"ל בשני יצריך ביצר הטוב וביצר הרע. ור"ל כי כל כחות הגוף והנפש יהיו לעבודתו ולאהבתו הן בכחות שכליות לידע כל מושכל הן בכחות גופניות שתהיינה כל פעולות הגוף לעבודתו במאכל ובמשתה ובהשתדלות ריוח וזהו שאמרו וכל מעשיך יהיו לשם שמים. ופירוש ובכל נפשך בכל כחות היוליות והרגשות או ר"ל בכל כחות הנפש המדברת ואף כל זה נכלל במלת לבבך. או יהיה כמו שאמרו חז"ל אפילו נוטל את נפשך כמו בדברים שנאמר בהם יהרג ואל יעבור. ואומרו בכל מאודך שיטול ממונו לאהבת השם כאשר צוה בתורתו. וחז"ל אמרו אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו לכך נאמר בכל נפשך ואם יש אדם שחביב עליו ממונו מגופו הן ממעוט שכלו או שיכבדוהו בסבת ממונו כי אינו בעל שכל ותורה ולא מיחס משפחה וחשיבותו מצד ממונו והדין עמו שיאהב ממונו מגופו לכך נאמר בכל מאודך. ואחר שאנו חייבים למסור גופנו על עבודתו הורה שתקות הגמול הוא באהבה שאינה תלויה בדברים גופיים כלים. אם כן הגמול השלם לנפש הנשארה הצרורה בצרור החיים והוא קיום האהבה בעצמה שהחשוק חי וקיים לעולם לפיכך אינה בטל' זאת האהבה לעולם. ועל זה אמר שלמה ע"ה מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים וזהו שאמר המשורר מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. אבל הגמול הגופני ישיג כפי מעשיו. וה נמשך לרצון השם ית' כי הוא שופט אמת ואם לא נשיג פשר דבר כי לא דרכינו דרכיו. שהרי פעמים שהרשע ישיג טובת העולם הזה כרצונו ועליו כתוב ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו ואונקלוס השלם באר טבוון דאינון עבדין קדמוהי בחייהון משלם להון. ופעמים ישיג הצדיק טובות העולם הזה למצוא דברי חפץ מתוך הטובה ההיא. ובעבור סבה זו היה מיעד משה לישראל היעודים הגופיים לא שהם הגמול האמתי כי אם הגמול הרוחני והנצחי הוא האמתי. והנמשך לעבודת השם ית' עם האהבה לא תסתלק היראה כי לירא מבוא גדול במצות לא תעשה כמו שלאוהב מבוא גדול במצות עשה ואמרו חז"ל עבוד מאהבה שאם באת לשנוא דע שאתה אוהב ואין אוהב שונא עבוד מיראה שאם באת לבעוט דע שאתה ירא ואין ירא בועט. והאהבה אינה שלמה עד שתהיה יראת האהוב על פני האוהב. והיראה מתחזקת תחלה בברכות כמו שאמר דוד ע"ה ראשית חכמה יראת ה' והיא צריכה לקנות הגמול הנצחי והוא שאמר הכתוב ויצונו ה' לעשות את כל החוקים האלה ליראה את ה' אלהינו לטוב לנו כל הימים לחיותנו כהיום הזה. הנה הודיענו שהחיים הנצחיים בסבת היראה הקודמת בזמן אבל האהבה קודמת במעלה ולכן נסמכה ליחוד שהוא העיקר. ואחר שצוה על היחוד והאהבה צוה על דרך קיומן ואמר והיו הדברים האלה וגו' שיהיו חקוקים על הלב לפי שהם עקר כדרך שאמר החכם כתבם על לוח לבך. וכן כתוב ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך. ואמר ושננתם לבניך כי הם מחוייבים בכל המצות והם עיקר הבנין לא הבנות. ואמר ודברת בם בשבתך וכו' והודיע כי עיקר דבורו לא יהיה אלא בדברי תורה ובמצות ואם האדם מוכרח לדבר בצרכי הגוף אותם הדברים יהיו הכרחיים ומעטים אבל בדברי תורה ובמצות לא ישתוק בכל תנועותיו מלדבר בהם הן בשבתו בביתו הן בלכתו בדרך הן בשכבו ובקומו. והחכמים זכרם לברכה דרשו בזה המקובל להם על דרך האמת מכאן פטור עוסק במצוה והחתן וכיוצא בו שיש לו טרדה במצוה. וכן דרשו מכאן זמן קריאת שמע פעמים ביום אחת בשעת שכיבה ואחת בשעת קימה. ואמר וקשרתם לאות וגו' לפי שהיד הוא כלי פעולת האדם וצוה שיהיה אות האמונה המצות שתזכר יציאת מצרים לפניו כדי שיהיו כל מעשיו לשם שמים. וצוה על התפלין לשומם על השמאל וכנגד הלב שנוטה לצד שמאל. ובראש בין העינים שלא יתור אחרי לבבו ואחרי עיניו כמו שבאר המצוה ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם ואמרו חז"ל אחרי לבבכם זו מינות ואחרי עיניכם זו זנות שכוללים כל העבירות האחת באמונה שהיא תלויה בלב והשנית בתאוות הגשמיות שסבתם מראית העין. וצוה לכתבם על מזוזות הבית שיזכור האדם בצאתו ובבואו עול מלכות שמים ועול מצות ולא ישכחם. ובעבור שעזבו אבותינו חוקותיו ותורותיו עזבם השם ושלחם למקרים והארכנו בגלותנו כי לא שבנו לעבדו בכל לבבנו ובכל נפשנו ובשובנו אליו תבוא הגאולה כמו שהובטחנו על ידי משה נביאו והיה כי יבואו עליך וגו' ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו ושב ה' אלהיך את שבותך וגו'. ובאה פרשת ציצית עם פרשת עול מלכות שמים ועול מצות לפי שנצטוינו בה לזכור כל המצות וטעם הזכרון אומרים שמנין ציצית שש מאות ושמונה חוטין וחמשה קשרים הרי תרי"ג כמנין כל המצות וחכמים ז"ל אמרו שהזכרון בסיבת התכלית והוא תכלית המראות כי בהביט בו מרחוק יראה מכל גוון שידמה בו ואמרו תכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע לכסא הכבוד וגו' אם כן כולל השלשה עולמות שבהם יודע כח מעשיו ושם כתיב ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם שכולל כל מיני עבירה. כמו שאמרו אחרי לבבכם זו מינות שכולל כל מיני עבירה שבינו לבין המקום ואחרי עיניכם זו זנות כולל כל עבירה גופנית שבין אדם לחבירו. ובה זכר ליציאת מצרים שמורה על שינוי הטבע ומורה על החידוש כמו שאכתוב במקומו הראוי לו ב"ה. ולכן באה ברכה אחרונה של ק"ש בזכרון יציאת מצרים ואנו חותמים בה ברוך אתה ה' גאל ישראל. והוא עתיד לגאלם בביאת גואל. ויבנה עיר ציון וההראל. ויודע לעיני הגוים כי אין כאל.
